היָשְׁפֵה היא האבן השנים-עשרה והאחרונה בחושן הכהן הגדול והיא מסמלת סיום,
השלמה והשלמת מסע רוחני. צבעה כחול-לבן או חום־צהבהב והיא נושאת איכות של חיבור סופי בין התחלה לסוף, בין רעיון למימושו בעולם.
היישפה מוזכרת כחלק מהחושן והיא מופיעה גם בפרשנויות כחלק מהאבנים שמסיימות את סדר החושן ומסמלות את השלם, הסדר האלוהי והיכולת לסגור מעגלים. היא מהווה סמל לסיום מושלם של תהליך ולחיבור בין היבטים שונים של החיים.
הזיהוי המסורתי כולל אבן יושפה או סוגי ספיר כחול בהיר. האבן נחשבה קדושה ומסייעת בסיום פרויקטים,
השגת יעדים וסגירת מעגלים פנימיים. צבעה מסמל שלמות וריכוז פנימי.
היָשְׁפֵה ייצגה את שבט בנימין, שבט קטן אך מלא כוח והשפעה.
האבן משקפת את הסיום ההולם, היכולת להוציא לפועל מסקנות ולחזק את ההשלמה האישית והרוחנית.
נשיאת היישפה על ליבו של הכהן הגדול סימלה אחריות לסיום מחזור חיים או תהליך רוחני. האבן הזכירה שכחלק ממסע יש גם מקום לסיום, השלמה והתחלה חדשה.
במהלך ההיסטוריה האבן נחשבה כאבן שמסייעת לסגירת מעגלים, חיזוק אינטגרציה פנימית והשגת תוצאות. היא שימשה להגנה ולסיוע במעבר בין מצבים או שלבים שונים בחיים.
ברמה האנרגטית היָשְׁפֵה טובה למי שמבקש להשלים תהליך פנימי, לסיים שלב בחיים או להתחבר לשלווה של סיום והשלמה.
היא מסייעת בבחינה פנימית והבנה של משמעות הפעולה שנעשית.
האבן מתאימה למי שמרגיש צורך בחיבור לסגירה והשלמה, למי שרוצה להביא לסיום מסודר ותכליתי ולהרגיש חיבור למעגלים הגדולים של חייו.
היָשְׁפֵה מזכירה שהסיום הוא חלק מהמסע ושכל השלמה מביאה עמה הבנה, שלווה וחוסן פנימי.
גם היום היָשְׁפֵה נושאת מסר של סיום מושלם, חיבור פנימי והשלמה של מסע רוחני ואישי, ומזמינה אותנו לפעול מתוך הבנה עמוקה של השלם.
